בובת ראוה

בחלון הראווה, הם רואים סתם בובה.

אך בלילה, היא קמה לתחייה.

כמו לאנשים, גם לה יש רגשות

והיא רק רוצה, שיפסיקו ליבהות.

באמצע הלילה, כימאת בחצות

היא התחילה ללכת, מיחוץ למסגרות,

כשהיסתכלה על החלון, זלגה דימעה של אור

עינייה עכשיו לא רואות רק שחור

סוף-סוף היא חייה את המציאות,

כשברחה מהמקום שרצתה בו רק למות.

שיברי הזכוכית של החלון,

סימלו בעבורה רק חופש ושיוויון.

בחלון הראווה, כבר אין שום בובה

הוא נותר יתום, מחכה לשובה.

אך היא לא תחזור

גם לא בעוד עשור...

השקט שנישאר תמיד שם ישרור

כשסוף-סוף היא חייה את המציאות,

כשברחה מהמקום שרצתה בו רק למות.

היא חיפשה אחר בית באופן נואש,

ללא מיסגרות, בית חדש...