למלאך שלי ז''ל

עוד יום עבר,

והכאב עדיין איתי נשאר.

השתיקה מחקה את הבכי,

החיוך שזרח על פני,

עכשיו הוא מבט עצוב בעני.

עוד לילה ללא שנה עבר,

והזיכרונות הישנים חוזרים במין מועקה.

אותם ימים של ציפייה ושימחה,

הפכו בין יום לאפר בדמותך.

התנפצו להם הימים הטובים

והשאירו עוקץ של ימים עצובים.

החלום שכמעט התגשם,

התנפץ ולא נראה יותר.

מלאך של כולנו, עלה למרום

הלווי וזה היה רק חלום.

כול יום אני חושבת אלך,

על החיוך המתוק שהיה על פניך,

ניגון המילים שיצאו משפתך

רק אמת היו אז דבריך,

ידיים של אומן,

כול שנגע יצא מושלם.

אך עכשיו לא פה יותר,

הוא למעלה בצד האחר.

ואז כדאי לנסות להיזכר,

אני נוגעת בי ונזכרת בך,

אני עוצמת עיניים ורואה אותך,

ופתאום אני שומעת אותך,

אני ישר פותחת את העיניים וזה לא אתה.