החצי השני...

אני ואתה, אתה ואני...

משהו שתמיד, יישאר בתוך ליבי...

לעולם לא אשכח, את החיוך שעל פניך, את המבט שבעיניך...
איך ראיתי אותך לראשונה, כשחיכית לי באוטו בכניסה...

לא דיברת הרבה, אך הבנתי הכל מאותה השתיקה!

ביקשת לקחת אותי, לבית קפה, כדי להעביר עוד ערב יפה...

כשהתיישבנו, השיחה זרמה, כאילו שאנו מכירים כבר 20 שנה...

דיברנו, על הה ועל דה, אבל... המבט והתשוקה....

לחשת לי סוד, שגרם לי להסמיק...

הייתי רוצה שתישאר הרבה זמן, כך, באותה הזווית...

סיימנו ל''דסקס'' ולהכיר קצת יותר...

כשניגשנו לאוטו, הכל התחיל להתגלגל...

הרגשתי את המגע של ידיך, התחושה של להיות בין זרועותיך...

ריח גופך, שגרם לי להתהפנט... והרצון שלי לך, להתחיל לתת...

שיחות הטלפון, המשיכה הזו, שגרמה לנו כל כך לרצות...

אותן ברכות יפות, כמו: ''שאת כל גופף, ילטפו פרחי הסיגליות''...

ההודעות בבוקר, שגרמו לי להעביר עוד יום מלא באור...

והשעות שלא עברו, כי רציתי מאוד, שאלי תחזור...

הגיעה השעה, שהתקשרת ושאלת, מה אני עושה...

ואני לתומי אמרתי... לך מחכה!

הגעת אלי והעברנו עוד ערב קסום...

הוא היה דיי קצר, כי כשטוב, הזמן רץ ולא נעצר...

ומאז, השתיקה, כך כך מציקה....

כי אני רוצה אותך, עדיין, ליידי כאן במיטה...

לחבק אותך לעד ולא להרגיש לבד....

מפני שכאשר נוצר החיבור...

הגוף מאבד שליטה וגורם לנו להרגיש ''לא בכדור''...

רוצה לאהוב ולנשק אותך, ימים וגם לילות...

ללטף את ראשך ולצייר את פניך עם האצבעות...

לגרום לך להרגיש, את אותן התחושות...

שאתה כל כך זקוק להן, אך המחשבות אותך משגעות...

מפני שגם אם זה מעט כבד מנשוא...

האהבה תנצח ותגרום לנו להתגבר ולמצוא...

את הדרך הנכונה אל היעד הנכסף...

אותה האהבה, שתיתן לנו כוח, גם כשנרגיש על הסף...

אייל האם תיתן לי את הצ'אנס הזה, לדאוג לך עד סוף ימי...

או שמה, נוותר כעת ואפסיד את אהבת חיי...