האם תשוב אלי, האהבה שאבדה

איבדתי תקווה...

רמסת את ליבי...

בסך הכל רציתי, שתאהב אותי...

שתהיה לצידי, כל הזמן לידי...

שתחזור מהעבודה, ישר לביתי...

שתמיד ביחד, נחזק את התא המשפחתי...

שאדאג לך כל השנים, בשארית חיי...

שתמיד אלטף אותך ואחבק אותך בזרועותיי...

שלעולם, לא תרצה לומר לי דיי...

שכל כך תתגעגע לשוב אלי...


לתומי, רקמתי ציפיה...

מלאת את ליבי, באור ואהבה...

ואני נתתי את כל כולי לך...

והיום אני לבד במערכה...

ואתה עדיין עומד על שלך!


היכן הן מילות האהבה?

את יקרה לי, נסיכה...

איפה כל מה שהבטחת?

הביחד, השקט, האושר והשלווה...

בניתי ארמונות באוויר...

חשבתי, שאת דרכינו תאיר...

לא ביקשתי הרים וגבעות...

לא היו לי, שום דרישות מיוחדות...

כל שרציתי, זה חיבוק ונשיקה...

להיות קרובה אליך, להגשים את דרכי באהבה...

כשהסתכלתי לך בעיניים...

השתיקה אמרה מילה או שתיים...

הבנתי הכל, מאותו המבט...

וליבי, בתוכי הוא נצבט...

איך דברים, ברגע אחד משתנים...

איך ברגע שמחים ופתאום עצובים...

איך ברגע אחד, אנחנו מרחפים...

וברגע הבא, אנו שוקעים ושותקים...

כאילו שהגיע סוף העולם...

הרי לפני זמן קצר, הכל היה מושלם...

אז איפה טעינו ומה עלינו לתקן?

האם בפעם הבאה שניפגש, תגיד לי כן???

אייל, האם פעם נתחתן?

האם תהיה לצידי, כשאזדקן?

כן???