דרשה קלילה לבר מצווה

ערב טוב לכם אורחים נכבדים,

ראשית אסביר את חלוקת התפקידים,

אני, ת'דרשה חייב לדקלם,

אתם חייבים להקשיב לה כולכם.


אם כולם ימלאו תפקידם כראוי

(שזה מה שצריך וזה מה שרצוי)

נוכל לגמור את הסבל מהר,

ולתקוף את האוכל לפני שיתקרר.

אבל כדי להוסיף קצת מתח וענין

אספר תחילה על עצמי כמובן.

ומאיפה להתחיל, בעיה לא קלה,

אהיה מקורי ואתחיל מהתחלה.


לפני הרבה שנים, תריסר ועוד אחת

בבית יולדות נולדתי תינוק קטן נחמד,

ותוך שלוש שנים למדתי לדבר וגם לצעוק,

ומאז עוד לא הצליחו ללמד אותי לשתוק.

אחרי תקופת הגן - תקופה נהדרת,

הלכתי לבי''ס, אין אפשרות אחרת.

כן, כיף לי בבי''ס ויש לי חברים,

ורק דבר אחד ''מרגיז'' שיש שם גם מורים.

כמובן ששיעורים אני עושה, אך בקיצור,

ובלימודים אני בסך הכל בסדר גמור.

כמו כל הנערים בגילי, אני חושב,

מחובר שעות לטלוויזיה ולמחשב.

שלוש עשרה שנים יפות עברו כהרף עין,

את ''מעגל הילדות'' עכשיו אני סוגר,

וחיש עובר אל ''מעגל הבגרות'' שבפני נפתח,

היום אני בוגר ואחראי ומחושב יותר.

לפני סוף הנאום יש חוב, וחובות יש לשלם.

כי כנהוג צריך עכשיו גם להודות לכם.

אלפי תודות לאמי ולאבי שהביאוני עד הלום,

שלא חסכו עמל וטורח לגדלני עד היום.

תודה לסבתות ולסבים שעזרו ופינקו כל השנים

תודה לקרובים, לחברים החדשים והישנים,

תודה מיוחדת למשפחה ששמחה איתי בשבת חתן,

ותודה לכם, אורחי היקרים שבאתם עד לכאן.

לבסוף תודה שהקשבתם לי - יותר או פחות,

כולי תפילה שיהיה כבר שלום
ושנתראה רק בשמחות!!!