תקווה

בלילות כל כך קרים,

שבלעדייך לא עוברים,

בין תקוות ויאושים,

בלעדייך אין חיים,

אני כותבת ובוכה,

כי אותי כבר לא תזכור,

וחושבת, מקווה שאליי אתה תחזור,

עברה שנה ועוד שנה,

ושום דבר לא ישתנה,

לך עדיין מחכה,

זועקת לי אל התקווה,

אתה יכול כבר לא לחזור,

כי את ליבי שוב לא תשבור,

מזמן אבדו לי התקוות,

ונמאס לי לחכות.

מצאתי את אהבתי החדשה,

והרוח נחלשה, וכשראיתי שוב אותך,

חסרה הנקמה בך.

כואב הלב, הנשמה בוכה,

ונפשי קוראת לך,

את הגרעים היפים שהיו לנו שכחת,

וזכרונות רבים של חלומות,

את כולם איתך לקחת,

ולפני שהדמעות זולגות: ''אני מבטיחה יותר לו לבכות''!!