שנאה מעורערת
שנאה מעורערת
אהבה ממוקדת
צחוק של ילדה עיוורת
היא לא רצתה להאמין
היא לא רצתה להבין
והיא חצבה מלבבה
והיא רצתה עוד אהבה
היא ילדה קטנה
ועדיין לא מבינה
כציפור העפה לראשונה מקנה
פעם ראשונה ולא מנוסת
נפלה הציפור
צפלה ונשברו כנפיה
עתה אינה יכולה לעוף עוד
כי כנפיים אין לה.
ואותה ילדה קטנה
אינה ידעה מאומה
סבל כאב אינה חוותה
היא רצתה רק חום ואהבה
והיא גדלה והפכה לאישה.
הסתיו עבר והגשם חלף לו
מבעד למסיכה אני יוצאת
את עצמי לא מוצאת
עם כאב חזק
עם כאב שנדחק
זכרון עכור
זכרון כואב
שוב שוב ואחזה בך
שוב שוב ואתרגש בך
שוב שוב וגופי איננו עוד
שוב שוב ואני אינני עוד
רועה בשושנים
מתכלת עם השנים
אהבה כה גדולה מתהפכת לשנאה
גדולה שנאתי מאהבתי
גדולה תקוותי מחלומי
גדולה נקמתי מצערי
גדולה איך אינני אני עצמי.