על הספסל שניים יושבים

בן ובת מאוהבים

לה עיניים כאבני ספיר, וקלה מהמם כציפור שיר

יושבים לבדם ככה סתם, יושבים יושבים ומסתכלים על הים

ובשמיים מיליון כוכבים, כולם נוצצים ויפים כמו פרחים,

ולרגליהם חול רך וזהוב , ושניהם מגלים בדרך מכאוב

שאהבה זה לא סתם משהו שמרגישים, אהבה זה דבר שבגללו מתים!

אבל אותו זוג לא נפרד מעולם.. אותו זוג..

סתם יושב מול הים...