קנאה
כשאני מקנא במישהו, אני לא מספר,לא יכול,
אני לא מראה לאף אחד סימן,
אבל הלב שלי מרגיש הכל
זה קצת קשה, ולא תמיד מובן.
חזרתי הביתה ומולי על הספה בסלון
ישבה לה אמא עם אחותי התינוקת, וכשראתה אותי
היא חיה אלי, ושלחה לי נשיקות, המון,
ואני- רק רציתי להתחלף עם אחותי.
הרגשתי כמו צביטה בלב
שאני מכיר כל פעם שהקנאה באה לבקר
זה צובט וזה כואב
אני רוצה משהו שיש למישהו אחר.
וכמה שאמא למשל מסבירה לי, ממסה עוד פעם
שהיא אוהבת אותי לפחות כמו את אחותי
אני לא מסתפק בזה אף פעם
אפילו שאני מאמין לה באמת, שהיא אוהבת אותי.
אחרי כמה דקות, אולי שעה, אולי יותר,
אני נרגע בסוף, גם מבפנים ומשחרר
אני מבין שהקנאה באה לבקר
והיא ודאי תפגוש בדרך מישהו אחר.