רכבת החלומות
עליתי לרכבת בלי יעד
בידים רקות ובעיניים עצומות
אותי סינוורת בנישיקותך החמות
גם כשפגעת היה כבר קשה לעזוב
וחיכיתי לרכבת שתחזור
ותאסוף את הפחד לעזוב
ובינתיים הזמן משכיח אבל הלב מזכיר
ואתה את ליבי שוב ושוב מנסה להחזיר
והתקווה כבר גדלה כמו ארמון
יש ארמון וכבר יש משפחה
אבל בארמון ליבי לא מצאה אהבה
כמו ציפור בכלוב השמורת על גוזליה
נפשי ביקשה לצאת
משהו בתוכי כבר ידע את האמת
האמת כבר היתה בתחנה הראשונה
הרכבת חזרה אבל היום אני חוזרת בידים מלאות עם ילד ועיינים פתוחות.